הנה סיכום קצר לדברים שעליהם דיברנו אתמול, מזווית קצת אחרת.
מכל הדברים שעלו, נראה היה שמשהו בתוכנו דוחק בנו. שאלות קיומיות
נוקבות ומייסרות. עד כמה שלא יהיו מדויקות התיאוריות הביולוגיות והאבולוציוניות יש
משהו שלא מוכן להסתפק בכל התיאורים הללו. מה הקריטריון לאמת ומה הקריטריון למוסר –
אלו אינם ספקות פילוסופיים גרידא, אלא עניינים קריטיים. אני מביא כאן שני סרטונים –
של מישהו שמביע את התיאור הזה. הלהקה: סופר טרמפ. (תוכלו לקרוא עליה כאן.)
הסרט הראשון מתאר את המקום הזה כפי שתארתם את זה – הספקות המייסרים.
הסרט השני מתאר את מה שדוד תיאר – כיצד נראים חיים של אמונה? דוד תיאר
את המונולוג של לואי סי. קי. לקבל את החיים ככאלה
שמתוכננים בעין טובה וברצון טוב. להודות על הבריאה כפי שהיא עד עכשיו.
כשהעולם נברא מתוך כוונה טובה – האופטימיות חוזרת והרצון להיטיב ולקחת חלק חיובי
ולהיטיב בעולם – הופכת להיות הגיונית ורצויה.
אותו זמר החליט בסוף ימיו לעבור ליער ולחיות חיים של אמונה. תראו איך
הוא נראה כשהוא שר את אותו השיר בתקופה ההיא.
